היה קשה מאד!!!
It was a very hard day
(At the end of the post you will find English translation :))
אני רגילה להחזיק תינוק ביד אחת ולנשנש דברים משמינים ביד שנייה.
כשאני עייפה ולא יכולה לנוח או לישון (כי יש ילדים שצריך לדאוג להם...) הולכים לנשנש משהו...
כשצריך לעשות משהו מועיל כמו כביסה ואני לא יכולה כי יש לי תינוק ביד - הולכים לנשנש משהו...
ביום הראשון לדיאטה תפסתי את עצמי הולכת למטבח לחפש משהו לנשנש ואז נזכרת שאסור ויוצאת פעם אחר פעם...
הויתורים:
אני מוצאת את עצמי מוותרת על הדברים שהילדים לא גמרו מהצלחת, סתם חבל... :)
לתינוק נתתי בננה מדהימה! הוא לקלק קצת, עשה פרצוף, ולא רצה יותר. מה לעשות? לזרוק? אבל זו בננה מדהימה! לאכול? אבל אני גם ככה במחסור של נקודות. בסוף החלטתי לזרוק וכל היום מצאתי את עצמי מפנטזת על הבננה המדהימה...
הכנתי לילדים המבורגרים ביתיים (בקרוב המתכון...)! יצאו מדהים! אבל אני אכלתי צלי בקר שנשאר מלפני יומיים (חבל לזרוק...), והרי עכשיו אני לא יכולה לאכול גם וגם כמו פעם, וגם כאן מצאתי את עצמי מפנטזת כל היום על ההמבורגר.
הויתורים הרבים היו מאד קשים לי...
במשך כל היום הייתי עייפה, עצבנית ומרוגזת ולא יכולתי אפילו ללכת למטבח ולנשנש משהו בשביל להירגע (כהרגלי...). בעסא!!!
עשיתי דיאטות בחיים שלי. בגיל 17, בגיל 20, לפני החתונה בגיל 24.. ומאז לא עשיתי. בכל הפעמים האלה לא הייתי זו שמבשלת לכולם ודואגת לכולם, דאגתי רק לעצמי. היה הרבה יותר קל. הייתי נכנסת למטבח, אוכלת מה שרוצה ובורחת. אמא שלי גם תמיד דאגה למרק ירקות, סלט ירקות וכו'.
ועכשיו אני כל הזמן מוצאת את עצמי בדילמות בין האוכל של הילדים, לבין מה שאני רוצה. לפני הדיאטה הייתי אוכלת גם וגם...
I'm used to hold a baby in one hand and grab something to eat with the other hand.
When I'm tired and can not rest or sleep (because there are children around that need to be taken care of...) I grab something to eat ...
When I have to do something useful like laundry, and I can not because I have a baby in my hand - I grab something to eat ...
During this first day I caught myself repeatedly going into the kitchen looking for something to snack, reminding myself it's not allowed, and then leaving the kitchen...
So many concessions:
I find myself throwing away foods the children left untouched on the plate, just a shame ... :)
I gave an amazing banana to my baby! He licked a bit, made a face, and put it aside. What should I do? Should I throw it away? But it's an amazing banana! Should I eat it? But I have no points left ... I finally decided to throw it away and through out the day, I found myself fantasizing about the amazing banana ...
I made home made hamburgers for the children and they turned out to be amazing! (The recipe will be published soon ...). But I ate roast beef that was made two days ago (it's a shame to throw ...), And now I can not eat them both like I used to, and here I found myself, again, fantasizing all day about the burger.
All those concessions have been very difficult for me ...
All day I was tired, nervous and upset and could not even go into the kitchen and snack something for relax (as I used to. ..).
I've done diets in my life. At 17, age 20, before the wedding at age 24 .. And never did since. All those times I was not the one to care for everybody, I was not the one who cooks, I took care only for myself. It was much easier. I went into the kitchen, ate what I wanted and left the kitchen. My mother also used to take care for the cooking of vegetable soups, salads, etc..
And now I constantly find myself in dilemmas: should I eat with the children their food, or should I eat what I need. Before the diet I was eating both ...:)
It was a very hard day
(At the end of the post you will find English translation :))
אני רגילה להחזיק תינוק ביד אחת ולנשנש דברים משמינים ביד שנייה.
כשאני עייפה ולא יכולה לנוח או לישון (כי יש ילדים שצריך לדאוג להם...) הולכים לנשנש משהו...
כשצריך לעשות משהו מועיל כמו כביסה ואני לא יכולה כי יש לי תינוק ביד - הולכים לנשנש משהו...
ביום הראשון לדיאטה תפסתי את עצמי הולכת למטבח לחפש משהו לנשנש ואז נזכרת שאסור ויוצאת פעם אחר פעם...
הויתורים:
אני מוצאת את עצמי מוותרת על הדברים שהילדים לא גמרו מהצלחת, סתם חבל... :)
לתינוק נתתי בננה מדהימה! הוא לקלק קצת, עשה פרצוף, ולא רצה יותר. מה לעשות? לזרוק? אבל זו בננה מדהימה! לאכול? אבל אני גם ככה במחסור של נקודות. בסוף החלטתי לזרוק וכל היום מצאתי את עצמי מפנטזת על הבננה המדהימה...
הכנתי לילדים המבורגרים ביתיים (בקרוב המתכון...)! יצאו מדהים! אבל אני אכלתי צלי בקר שנשאר מלפני יומיים (חבל לזרוק...), והרי עכשיו אני לא יכולה לאכול גם וגם כמו פעם, וגם כאן מצאתי את עצמי מפנטזת כל היום על ההמבורגר.
הויתורים הרבים היו מאד קשים לי...
במשך כל היום הייתי עייפה, עצבנית ומרוגזת ולא יכולתי אפילו ללכת למטבח ולנשנש משהו בשביל להירגע (כהרגלי...). בעסא!!!
עשיתי דיאטות בחיים שלי. בגיל 17, בגיל 20, לפני החתונה בגיל 24.. ומאז לא עשיתי. בכל הפעמים האלה לא הייתי זו שמבשלת לכולם ודואגת לכולם, דאגתי רק לעצמי. היה הרבה יותר קל. הייתי נכנסת למטבח, אוכלת מה שרוצה ובורחת. אמא שלי גם תמיד דאגה למרק ירקות, סלט ירקות וכו'.
ועכשיו אני כל הזמן מוצאת את עצמי בדילמות בין האוכל של הילדים, לבין מה שאני רוצה. לפני הדיאטה הייתי אוכלת גם וגם...
I'm used to hold a baby in one hand and grab something to eat with the other hand.
When I'm tired and can not rest or sleep (because there are children around that need to be taken care of...) I grab something to eat ...
When I have to do something useful like laundry, and I can not because I have a baby in my hand - I grab something to eat ...
During this first day I caught myself repeatedly going into the kitchen looking for something to snack, reminding myself it's not allowed, and then leaving the kitchen...
So many concessions:
I find myself throwing away foods the children left untouched on the plate, just a shame ... :)
I gave an amazing banana to my baby! He licked a bit, made a face, and put it aside. What should I do? Should I throw it away? But it's an amazing banana! Should I eat it? But I have no points left ... I finally decided to throw it away and through out the day, I found myself fantasizing about the amazing banana ...
I made home made hamburgers for the children and they turned out to be amazing! (The recipe will be published soon ...). But I ate roast beef that was made two days ago (it's a shame to throw ...), And now I can not eat them both like I used to, and here I found myself, again, fantasizing all day about the burger.
All those concessions have been very difficult for me ...
All day I was tired, nervous and upset and could not even go into the kitchen and snack something for relax (as I used to. ..).
I've done diets in my life. At 17, age 20, before the wedding at age 24 .. And never did since. All those times I was not the one to care for everybody, I was not the one who cooks, I took care only for myself. It was much easier. I went into the kitchen, ate what I wanted and left the kitchen. My mother also used to take care for the cooking of vegetable soups, salads, etc..
And now I constantly find myself in dilemmas: should I eat with the children their food, or should I eat what I need. Before the diet I was eating both ...:)
